רק מצד הנפשות אנחנו אחים ממש ותתיכן אהבה עצמית "כמוך"
|
דווקא הקרירות השקטה של היצר מבטאת את מהותו יותר מכל דבר אחר
|
זהו החודש שבו הקב"ה בכבודו ובעצמו מתגלה ופוסח מעל כל הפערים
|
היצר הרע הוא בסך הכול
בדיחה טובה
|
לא מדובר כאן על לימוד עיוני או למעשה. אלא בלימוד של המכלול – "ידיעת התורה"
|
במתן תורה לא היה הד, כי
העולם ספג והפנים את קול ה'
|
אנו, תלמידי משה רבנו, יודעים לאחוז
בזנב היצר הרע ולהוכיח כי איננו חי!
|
כשרוצים לחיות 'נורמלי',
הקב"ה 'נותר' בבית-הכנסת
ולא פורץ אל הרחוב
|
המצווה היא השליח של הקב"ה,
תן לה לדבר, רק אל תפריע!
|
אבי המשפחה שם כיפה על הראש
והדליק בהתלהבות את הנרות
|
|
דכשם שיש חילוק גדול וחומר החיוב בענין העסק בתורה במצות ידיעת התורה מבמצות הגיון, כך על דרך זה יתפרש דברי האריז"ל, דהנה מ"ש האריז"ל שמצות הדבקות גדול מלימוד התורה זהו נגד קיום מצות והגית בו, אכל ודאי חובה להגיע למצות ידיעת התורה ולא יפטר ממצוה זו על ידי ההתבודדות והדבקות
|
במתן-תורה נתן הקב"ה לישראל את היכולת להתקשר איתו בתכלית השלמות, אולם בגילוי קשר זה ישנם שלושה שלבים
|
תורה ומצוות היו גם קודם מתן-התורה על הר-סיני, אבל האמת היא שהתורה והמצוות שניתנו בהר-סיני שונות במהותן מהתורה והמצוות שהיו קודם לכן • החידוש הוא בשני הקטבים – מאיפה הציווי נובע ועד היכן הוא מגיע
|
כיצד ייתכן שחכמתו האין-סופית של הקב"ה תיתפס בשכלו האנושי המוגבל של היהודי? • איך אפשר לומר ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" על שתי דעות הפוכות? • על מהותה של התורה, שבכתב ושבעל-פה, שניתנה לנו בסיני
|
מצווה ללמוד את התורה כולה, כללותיה, רזיה ודקדוקיה, ושיעור קיומה – כשיעור דיני והלכות התורה הרחבים מיני ים. חיובה ביום ובלילה, בכל עת ובכל רגע במשך חיי האדם, ומעצם היותה מצוות לימוד והבנה – הרי אופן קיומה שונה מאיש לרעהו
|
המצוות מקיפות את האישיות ואינן מאוחדות עימה. הן אינן פועלות בה שינוי ומהפך מורגשים באותה מידה שהדבר נעשה על-ידי מחשבת התורה. עולם המעשה נותר מחוץ לחוויה הממשית של האישיות. התורה איננה רק מקיפה את האישיות, כי-אם גם מקפת ונתפסת על-ידי שכל הלומד
|
אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, החמישי בשושלת נשיאי חב"ד, זיכה אותנו בשפע רב של מאמרי חסידות, עד שזקני החסידים היו מכנים אותו בתואר "הרמב"ם של תורת החסידות". הרבי זי"ע הסביר שתואר זה מתאים במיוחד לאדמו"ר הרש"ב היות שבדרושי החסידות שלו כינס את כל יסודות תורת חסידות חב"ד בצורה מסודרת וברורה כמו בספר משנה תורה להרמב"ם.
|
התורה היא בתו היחידה של הקב"ה, ועם ישראל הוא בנו יחידו. בן יחיד זה לוקח את התורה – בתו היחידה של הקב"ה. משמעותו של המשל הוא, שהתורה היא בתו של הקב"ה, התורה היא שכל אלוקי; אבל שכל אלוקי זה, נמסר לאדם בהשגה ממש.
|
שלשה שבועות עכבתי את האברך בביתי. בימים ההם עזבתי את החנות על בני ביתי ושמתי לילות כימים לייגע עצמי בהבנת העניינים אשר למדני האברך, אבל לדאבון לבבי לא עשיתי פרי. האברך נסע, ואנכי נשארתי כספינה בלב ים. עניתי בצום, בכיתי בכי רב באמירת תהלים, אבל אין שום תועלת
|
אמירת המאמר על ידי אדמו"ר הזקן מהווה סימן להעברת שלשלת ההנהגה מהבעש"ט אל אדמו"ר הזקן דרך מורו ורבו, המגיד ממזריטש. שוב נזקקים אנו לעיון במאמר זה על מנת לחשוף את התוכן הגנוז בו המורה על יסודות ההנהגה העוברים בקשר הדורות מהבעש"ט, דרך המגיד אל אדמו"ר הזקן.
|
כ"ק רבינו הזקן עדיין לא אמר "ברוך הבא", בשעת מעשה ישבו שלשה זקנים שעוד הכירו את הבעל שם טוב, ואחד מהם החל לספר אודות הבעל שם טוב , נענה הוד כ"ק רבנו הזקן ואמר שהבעל שם טוב עדיין עסוק בגן עדן העליון במתיבתא דקוב"ה
|
הבהירות המופלאה בה מגיש הרבי את המעיינות אל לומדי תורתו, אינה מאלצת אותו לוותר ולו במקצת על עמקותם ועושרם. הכל פשוט, אבל נושא בתוכו את כל העומק. הרבי בונה את מאמריו ביד אמן. הכל מגובש, לכיד, הרמוני. כל תורה בנויה לתלפיות מרישא לסיפא ומסיפא לרישא, אין פרט שנותר ללא הסבר או חורג מן המבנה הכללי.
|
סידרת ה'אגרות-קודש' של הרבי עוסקת במכלול רחב מאוד של נושאים. הסידרה כוללת מכתבים תורניים בכל חלקי התורה, הוראות בענייני עסקנות הכלל בשפע של תחומים ומאבקים רבים לתיקון הבעיות הרוחניות שבדורנו. (לדוגמא: היחס לתנועה הרפורמית, איסור נסיעת אוניות ישראליות בשבת, תיקון חוק 'מיהו יהודי', שלימות ארץ ישראל, ועוד ועוד). אך בעיקר מכילה הסידרה, איגרות המקיפות תשובות לשאלות בכל תחומי החיים, הן בענייני עבודת ה' והן בשאלות פרנסה, בריאות וכדומה, שנכתבו לאנשים פרטיים מכל קצווי תבל שפנו אל הרבי בבקשת ברכה ועצה.
|
האגרות אינן מסודרות ומחולקות לפי סדר הנושאים, אך כדי לתת תמונה וסקירה כללית על הנושאים הכלולים באגרות, אפשר לחלק אותן לחמש מחלקות כלליות: מכתבי תורה, עבודת ה', מורה נבוכים, בכל דרכיך וענייני הכלל.
|
במכתבים האלו באה לידי ביטוי באופן מיוחד האמונה הגדולה של הרבי. מעולם לא זלזל באדם או במעשה בודד. מעולם לא איפשר לאי-מי לשקוע בדיכאון או ברחמים עצמיים. הרבי כותב לאנשים על אמת ועל אחריות ברצינות תהומית; אין אדם שלא זכה ממנו לאמון ביכולותיו ובסיכוייו להצליח.
|
אין כמעט שיחה שעיסוקה מוגבל לתחום אחד בלבד. הדבר בולט במיוחד בשיחות העוסקות ב"פשוטו של מקרא", שבהן מצוי לרוב שהביאור בדרך הפשט הופך לבסיס לביאורים מקבילים ברבדים אחרים בתורה – "עניינים מופלאים" בדרך הדרוש וההלכה, ואף "יינה של תורה" בדרך החסידות, כשפרטי הביאורים תואמים את הביאור בדרך הפשט. שיחות שעיקרן הוא ביאור בש"ס או ברמב"ם – מסתיימות אף הן בביאור מקביל בדרך הדרוש והחסידות.
|
תורתו של הרבי היא מקור של יהדות אותנטית, עקבית, המספקת מענה ברור לתהיות וללבטים שהם בהכרח מנת חלקו של אדם בן דורנו. הרבי היישיר מבט אל החברה שלנו, על יתרונותיה ועל תחלואיה, והציג כנגדה יהדות גאה, אמיצה, חזקה מכדי להירתע משינויי הזמן והנסיבות. יהדות שאינה מסתגרת מפני העולם – היא מסתערת.
|
הגאונים העצומים הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב פנחס הירשפרונג זצ"ל והרב שלמה יוסף זוין זצ"ל מבטאים את התפעלותם, כל אחד בסגנונו היחודי, מתורת הרבי בלקוטי שיחות.
ולא הם 'ליקוטים', ולא הם 'שיחות', כי אם עניינים עמוקים בהם משתקפת בקיאותו בכל חדרי תורה ודרכו המיוחדת בשילוב נגלה ונסתר
|
למרות הסגנון הקצר והמעמיק, עד מהרה הצליחו רבים וטובים לעמוד על האור כי טוב הגנוז ב'רשימות' המופלאות הללו. הכל עמדו נפעמים נוכח האוצר בלום של ה'רשימות' המבוסס על שליטה מלאה בשני התלמודים, מדרשים, זוהר וספרי חסידות, בבחינת "ראשונים שהיה ליבם פתוח כפתחו של אולם".
|
בתוך פרקי השירה הנפלאים של שיר-השירים, מופיע הפסוק "נַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ". אומרים, שמי שרצה לראות את הנפש כפי שהיא יוצאת ומשתפכת באמצעות הדיבור, הלך להקשיב לרבי מליובאוויטש. לא היית חייב להבין יידיש דווקא כדי לחוש זאת. יותר משהיו אלו המילים, היתה זו הנימה שבה הן נאמרו, ומי שהכיר את הרבי, מחפש היום ברגעים קשים את החום והאמת שהיו בקולו.
|
הגדה חב"דית מיוחדת במינה היא: "הגדה של פסח" עם "לקוטי מנהגים וטעמים" של הרבי מליובאוויטש. החב"דיות שבה באה לידי ביטוי בנוסח ובמנהגים, אבל לא בפירושים, דרושים ורעיונות.
|
בדור האחרון יוצאת לאור סידרת ספרים, הנקראת בשם הכללי 'מאמרי אדמו"ר הזקן', הכוללת מאמרי חסידות שאמר אדמו"ר הזקן מאז תחילת נשיאותו ועד הסתלקותו בשנת תקע"ג. במשך כמאה וחמישים שנה היו ספרים אלה מצויים רק בכתבי-יד באוצר הספרים של אדמו"רי ליובאוויטש, או בהעתקים נדירים במקומות אחרים. הרבי מליובאוויטש זי"ע, החל מהשנים הראשונות לנשיאותו, הביא ספרים אלה לדפוס ובמשך השנים נדפסו קרוב לשלושים כרכים.
|
קונטרס 'הלכות תלמוד תורה' מצטיין בהיקף נושאים רחב, ובעיקר בירידה לפרטי פרטים ומהם שלא נמצאו בספרי ההלכה לפניו: החל מההגדרה – האם מצוות תלמוד תורה היא 'לידע את הלכות התורה', או שמא 'לנצל את הזמן לתלמוד תורה', ועד למשמעות המעשית הנובעת מכך: שיעור הידיעה הנדרשת לקיום המצוה; סדר לימוד חלקי התורה – תוך התייחסות מפורטת לאדם שיכול להבין טעמי הלכות התורה ולאדם שאינו מסוגל לכך; סדר 'החזרה' שלא ישכח לימודו; זהות החייב בחינוך התינוקות לתלמוד תורה; ואגב מחלק ומסווג את חלקי התורה – מקרא, משנה, תלמוד, הלכה ואגדה.
|
שלא כשאר ספרי חסידות שסגנונם מיוחד ושונה משאר ספרי הלכה או דרוש, ונכתבו בדרך מיוחדת שצריך הלומד להיות רגיל בה, הרי שבספר זה כתובים עניני חסידות באופן ערוך ומסודר כשולחן הערוך. משום כך הציע הרבי זי"ע כמה פעמים שהתחלת הלימוד בעניני חסידות למתחילים תהיה דוקא בספר זה, וכך כותב הרבי: "ילמדו את ספר דרך מצוותיך לאדמו"ר הצמח צדק, אשר כתוב הוא בסגנון יותר רגיל ובמידה מסוימה כל ענין מבואר בפני עצמו"
|
רובם הגדול של מאמרי הרש"ב, היו מאמרי "השכלה" עמוקים. בנו, הריי"צ, הלך בעת הראשונה בדרכי אביו. אולם תנאי הזמן והמקום, המצב הירוד של היהדות ברוסיא הסובייטית והצורך לעורר את השומעים בדברי עידוד וזירוז, השפיעו על מאמרי החסידות שלו, שיהיו חדורים ביותר ברוח של "עבודה". ויש אשר תוכן המאמרים היה תלוי בשומעים. אלה, שנאמרו לפני ה"תמימים" או חסידים- ותיקים, היו בעיקרם מכוונים להסביר מושגי קבלה ידועים לפי השיטה החב"דית, מאמרי "השכלה". ואלה, שהיו נועדים לסתם-חסידים, היה העוקץ שלהם נטוי כלפי ה"בכן", ההתעוררות ל"עבודה".
|
לעשרים ושמונה 'מאמרים' מתחלק הקונטרס ולששים וששה פרקים. ביסודם – ניתוחים דקים של מחשבות אדם ותחבולותיו במובן של הצדקת מעשיו בלתי הטובים לשעבר והמשכתו אחריהם בהווה. ויחד עם זה ביטול אמיתותם וסתירת החשבונות המוטעים. גילוי השטות שבהם.
|
אבל בהעדר העבודה כל השנה והחומריות היא בתקפה וגבורתה הנה ההתעוררות דראש השנה ויום כפור הגם שמתעורר באמת כנ"ל, (מפני שאינו בבחינת ריחוק ממש להיות את פושעים נמנה ח"ו, ואדרבא בחצוניות הרי הוא בעסק התורה ועבודה) אין זה פועל על החומריות לשנותה באמת, וגם עצם ההתעוררות הגם שהיא אמיתית בנפש הרי הוא בבחינת מקיף לבד שאינה נרגשת בהכוחות פנימיים להיות שייך לפועל ממש
|
'על רגל אחת' ניתן לסכם את תוכן ההמשך כך: דווקא ע"י עבודת אדם ביגיעת נפש ויגיעת בשר, הן ביגיעה עצומה בלימוד התורה, שמצטער שאינו מבין ענין בתורה "עד שיחלה בגופו ממש", והן ביגיעה בבירור מדות הנפש הבהמית "בכח עצמו", דהיינו ע"י קבלת עול מוחלטת הבאה מתוך עצמו וע"י ההתבוננות בירידת נשמתו – דווקא ע"י זה מגיע האדם ל"תענוג העליון" שלמעלה, בחינת תענוג הפשוט שלמעלה מכל ההגדרות, שהוא בחינת אין סוף האמיתי, עצמות ומהות א"ס ב"ה, ומשלים את כוונת הבריאה, מה ש"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", שתבוא לידי שלימות וגילוי בקרוב ממש לעתיד לבוא.
|
"מבין מאמריו גופא דיבר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע במיוחד בשבח ההמשך תרס"ו כי כל מעלות הנ"ל, בהן נשתבחו מאמריו, ישנן במדה מרובה ומיוחדת בהמשך זה".
|
לרגל ההוצאה החדשה של "המשך תרס"ו" המפורסם, פנינו לרב שניאור זלמן גופין ולרב יהושע שפירא. ביקשנו להבין מהו בכלל "המשך", קיבלנו טעימה מתוכנו של ס"ו ושמענו חוויה אישית מהלימוד בספר זה
|
כמו בעוד המשכים שכתבו אדמו"רי חב"ד, גוף ה'המשך' נכתב בנפרד מההתחלות והסיומים של כל מאמר. חלקו העיקרי של ההמשך נכתב ברציפות, לפני אמירת המאמרים, בלי ההתחלות והסיומים של המאמרים, ואחרי אמירת המאמרים בשבתות וימים טובים, רשם הרבי "התחלה" ו"סיום" לכל מאמר (הקשורים לפרשת השבוע שבו נאמר המאמר), וכן הוסיף הגהות. לאחרי החלוקה נמצאו בו 144 מאמרים, שנסמנו ע"י רבינו במספר סידורי. לאחר זמן נמסר כל זה ל"מעתיק" שיעתיק ויסדר הכל במקום אחד, ואז עבר רבינו על ההעתקה והוסיף עוד הגהות ובאותה תקופה גם כתב את הקיצורים לכל פרק ופרק. אולם עבודה זו של חלוקת המאמרים לפרקים וכתיבת הקיצורים לא נגמרה ע"י אדמו"ר הרש"ב וישנם פרקים וקיצורים רק עד המאמר של פרשת תרומה תרע"ה. (ומלבד כל זה ישנו, כנ"ל, חלק ארוך שנכתב ו"לא נאמר").
|
פקסימליא מגוף כת"י קודש אדמו"ר הרש"ב נ"ע, מעמוד הראשון של המשך "בשעה שהקדימו" תער"ב. גודל מקורי
|
"כל העולם החסידי-משכילי ציין את אבי כגאון בהשכלה של חסידות. החסיד מורי הרשב״ץ נ״ע קרא לאבי: "הרמב"ם של חסידות", שכן, כל ענין הוא אצל אבי הלכה קבועה ומסודרת עם כל הסברו של הענין, דבר דבר על אופנו. כל מאמר חסידות בודד מהווה אצל אבי מעיין של ים החכמה, מסכת שלמה. כל מאמר חסידות שאמר, כל מאמר חסידות שכתב, היה חוויה מיוחדת אצל אבי.
|
חיבה יתירה נודעת להמשך זה בעיני כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע - "אין דעם המשך האט ער זיך געקאכט" [=הוא עסק בלהט בהמשך זה].
בהמשך זה ישנם "גדולות ונפלאות" לגבי שאר ההמשכים, אפילו בערך ה"נפלאות" שבהמשך תרס"ו.
|
|
התרבות המצרית דגלה בהאלהת כוחות הטבע ובהאלהת כוחו של האדם, שהשכיל לנצל את כוחות הטבע. יציאת מצרים דווקא בחודש האביב הוכיחה שאין עולמות נפרדים הנאבקים ביניהם ופעמים האחד גובר ופעמים השני – אלא יש רק א-ל אחד ויחיד, השליט המוחלט על העולם כולו, והוא גם המאחד את כל העולם
|
בזמננו נוצר טיפוס של 'בן חמישי' – הבן שאינו נוכח כלל סביב שולחן הסדר. זו תוצאת הטעות של ההורים, שחשבו כי הדרך להשתלב בסביבה החדשה היא על-ידי התנערות מהמהות האמיתית והפנימית שלהם. חובה להתמסר אל הילדים האלה זמן רב לפני הפסח ולהשיבם אל שולחן הסדר היהודי
|
הצמח הוא בן-חורין כאשר מספקים לו קרקע, מים, אוויר ואור, אולם תנאים אלה עצמם הם ההפך מחירות בעבור בעל-חיים, הזקוק גם לחופש תנועה. אף דרגת החירות של בעל-חיים היא בבחינת כלא בעבור בן-אדם, שכן האדם זקוק גם ליכולת ללמוד ולהשכיל כדי לחוש בן-חורין. מה אפוא דרוש ליהודי כדי להיות בן-חורין באמת?
|
אדם עלול להשלות את עצמו ואת סביבתו שהוא, כביכול, אדם עצמאי, בה-בשעה שלמעשה הוא משועבד ומשרת את ה'עבודה זרה' של הסביבה הנכרית ושל העמים שמסביבו. חג הפסח, שבו עם-ישראל נחלץ ממצב של 'גוי בקרב גוי', מעורר כל יהודי לערוך הערכה נכונה ובלתי-מוטעית של המצב שהוא שרוי בו, ולהיות בן-חורין באמת
|
לעיתים תכופות מדי מגלים מנהיגי קהילות התלהבות ב'בעיות עולם', ורק לעיתים רחוקות שומעים על מנהיג שמטפל בבעיות 'רגילות' ו'קטנות' של חיי יום-יום, הנוגעות ישירות לבני קהילתו. גם בחיים האישיים צריך לשים דגש דווקא על החלטות 'קטנות', הנוגעות לדברים מעשיים ויום-יומיים
|
בחיי כל אדם יש שני היבטים: היותו יחיד, והיותו חלק מעמו, ממדינתו, מעירו, מסביבתו ומקהילתו. אף-על-פי שבמבט ראשון שני ההיבטים האלה מנוגדים זה לזה, הרי האמת היא ששתי הבחינות האלה – ה'פרט' וה'כלל' – תופסות מקום זו לצד זו כהוויה הרמונית ומתואמת, והשאיפה היא שישלימו זו את זו עד שיהיו מציאות יחידה אחת
|
עם-ישראל מתנהל על-פי שני לוחות-שנה, אחד שמתחיל בתשרי ולוח שני שמתחיל בניסן. הלוח שמתחיל בתשרי מסמל את ההנהגה הטבעית, ואילו הלוח שמתחיל בניסן מייצג את ההנהגה הניסית והעל-טבעית. פרשת 'החודש מדריכה אותנו לראות תמיד את ההשגחה הפרטית ואת ההנהגה שלמעלה מדרך הטבע, אפילו כשהיא מוסתרת ב'לבושים טבעיים'
|
הן כשנראים ניסים גלויים, הן כשנראים ניסים בלבושים טבעיים, הן כשנראית השגחה פרטית, הן כשנראה רק הטבע – תמיד צריך יהודי לדעת ולזכור שהקב"ה הוא בורא העולם והשליט היחיד והמלא על כל העולם, והוא המנהיג את כל העולם, על כל פרטיו ופרטי-פרטיו
|
על האדם לעשות בו-עצמו 'בדיקת חמץ' ו'ביעור חמץ' יסודיים, לבער כליל את ה'חמץ' שהצטבר במשך כל השנה. כל זה, עם חיוב אכילת המצה, נותן כוח לעמוד נגד ההשפעות של עולם החולין, ולהגיע למידה הגדולה ביותר של חירות אמיתית בכל יום מכל השנה כולה
|
היהודי נדרש לתקיפות, כדי לעמוד נגד כל הקשיים וההפרעות בעבודת הבורא. עם זה עליו לשלול לחלוטין כל תחושה של גאווה וישות. כיצד יכולים שני דברים אלה – המנוגדים לכאורה – לשכון באדם אחד, בו-בזמן, בעוצמה מלאה ובאמיתיות?
|
|