דף הבית | קישורים | צור קשר
סיפורים על הבעל שם טוב | קרוב אליך - עלון שבועי לעבודת השם בדרך החסידות > מאמרים נבחרים > חג השבועות

קרוב אליך - עלון שבועי לעבודת השם בדרך החסידות > מאמרים נבחרים > חג השבועות > סיפורים על הבעל שם טוב

סיפורים על הבעל שם טוב

09/03/2009 - יג אדר התשסט מכתבי אדמו"רי חב"ד

כ"ק מורנו הבעש"ט הי' בדבקות עצומה, וכאשר גמרו לנגן פתח את עיניו הקדושים, והסתכל בפני קודש כ"ק התלמידים החבריא קדישא בהסתכלות מרובה, ואמר כי כל אחד ואחד מהחבריא קדישא יתן יד ימינו על כתפו של חברו היושב אצלו, באופן אשר כל החבריא קדישא היושבים סביב השולחן, יהיו משולבים אלו עם אלו כמו שישבו משני עברי השלחן הקדוש והטהור.

נולד בח"י אלול תנ"ח

בן שלוש שנים הכיר את בוראו

בן חמש שנים התייתם מאביו

בהיותו בן חמש, נשאר מורינו הבעל שם טוב יתום מאביו הקדוש, שנפטר בהשאירו לו הצוואה הקצרה הבאה:

בני !  אומר הגאון הצדיק הישיש ר' אליעזר בשכבו על מיטת חוליו, ברגעים האחרונים לחייו בעולם הזה, אל בנו יחידו בן החמש:

אל תירא מאף אחד ומשום דבר בעולם, כי אם מהקב"ה בלבד. אהוב בכל עומק לבך ובלהב נשמתך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ואיך הוא.

בצוואה קצרה זו, מסר האב הקדוש לבנו יחידו בן החמש, את ה"צידה לדרך" לכל החיים.

 

בן עשר שנים בשנת תס"ח נכנס לעדת הנסתרים

בן ארבע עשרה בשנת תע"ב יסד את שיטתו

נדד מכפר לכפר ומישוב לישוב לשמוע ולגרום שיהודים, אנשים נשים וטף, יאמרו "השבח להשי"ת" ו"ברוך השם". היה לבוש בבגדי כפרי והיה נמצא תמיד בחברת אנשים פּשוטים ומחזק אותם בעניני אמונה פּשוטה ומרגילם שלא ילמדו מהנכרים יושבי הכפרים ומרגילם לשמור לשונם מלשון הרע רכילות ודיבורי קללה. מחלק אגוזים ותפוחים לילדים קטנים ומרגילם לברך עליהם והי' עונה אמן אחר ברכותיהם בדבקות עצומה.

 

בן עשרים ושש בח"י אלול תפ"ד פסקו למעלה שאחיה השילוני יתגלה אליו וילמדו

בן שלושים ושש בח"י אלול תצ"ד התגלה

בו ביום מלאו עשר שנים ללימודו והדרכתו של אחיה השילוני את מורנו הבעל שם טוב. במשך עשר שנים אלו הנהיג מורנו הבעל שם טוב את עדת הצדיקים הנסתרים. וכשנשלמו עשר שנות הלימוד הנה בח"י אלול תצ"ד על פי תוקף הוראת ודרישת מורו אחיה השילוני נתגלה כ"בעל שם טוב" עושה נפלאות ומגלה עמוקות.

בן ששים ושתיים שנה בחג השבועות תכ"ך נסתלק.

עשרים ושש שנים נמשכה נשיאותו של הבעל שם טוב וביום ראשון של חג השבועות ביום הרביעי בשבוע בשנת תק"ך ניטלו המאורות ונסתלק בן שישים ואחד שנים שמונה חודשים ושמונה עשר יום.

 

מדוע דווקא אחיה השילוני

מכתב הרבי מליובאוויטש זי"ע

 

א. יש להעיר ממאמר רשב"י, בעל פנימיות התורה, שיפטר כל העולם מן הדין עד ימות המשיח אם יצטרף אחיה השילוני עמו (כן היא גירסת הירושלמי ברכות פ"ט ה"ב. ב"ר פל"ה, ב. פסיקתא דר"כ פיסקא ויהי בשלח(.

ויש לבאר זה על פי מה שכתוב בלקוטים שבסוף ספר הגלגולים להאריז"ל, כי רשב"י היה גלגול אחיה השילוני, ועד ימות המשיח שאז יפקון ישראל מן גלותא ברחמי על ידי שיטעמו מספר הזהר שהוא חיבורא דילך – של רשב"י – כמש"כ בזח"ג קכד, ב. ואם כן הוא הדין להבעש"ט שכשיפוצו מעינותיו חוצה קאתי משיח וכמו שכתוב באגרת הבעש"ט הידועה.

ב. והנה בתולדות יעקב יוסף פ' בלק כתב: אחיה השילוני שקיבל ממשה רבינו ע"ה והיה מיוצאי מצרים ואח"כ מבית דינו של דוד המלך ע"ה והיה רבו של אליהו הנביא ורבו של מורי זלה"ה, עכ"ל. משמע קצת דזה שהיה רבו של הבעש"ט שייך למה שהיה רבו של אליהו הנביא.

וי"ל ע"פ הנ"ל, דאליהו הנביא ענינו הכנה לביאת המשיח, לקרב את הרחוקים וכו' וכמו שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא לפני גו' והשיב לב גו' (משנה סוף עדיות ובכ"מ(

וזהו ג"כ מעניני הבעש"ט: אהבת ישראל אפילו לזה שנמצא בקצוי תבל, וגם הפשוטים ביותר. והפצת המעינות, שזהו הכנה וכלי לביאת המשיח (ראה שיחת שמח"ת תר"ץ)

ג. ומה שרבן הוא דוקא אחיה השילוני – אולי אפשר לומר מפני שהוא ניבא על הפירוד בישראל לשתי ממלכות וכו' והפירוד הזה גרם לעשיית העגלים והגלות וכו' אשר כל זה יתוקן בביאת המשיח ש"לא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד ולא יטמאו עוד בגילוליהם גו' וטהרתי אותם גו' ועבדי דוד מלך עליהם" (יחזקאל לז(

ד. השייכות דח"י ( = חיה יחידה, שאחיה השילוני נקרא ע"י הבעש"ט "הבעל ח"י") לפנימיות התורה ולמשיח מבוארת ע"פ הידוע דסוד דפרד"ס דתורה הוא באצילות, חיה. ומשיח הוא חיה יחידה.

 

רשימת אדמו"ר הריי"ץ

שמעתי מכ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א [אדמו"ר הרש"ב נ"ע] בשם הישיש מראדמיסעל, כי הוא הי' בין אלו שמנקים את הספרים והכתבים קודם הפסח אצל כ"ק אאזמו"ר הצ"צ זצקוללה"ה, והי' מונח הרבה כתבים, עלים, ואגרות, בשייד. והי' צעטיל א' ארוך כתי"ק כ"ק אדמו"ר הגדול [אדה"ז] זצוקללה"ה, וזה הי' נכתב בו ממה שזוכר.

יש פלוגתא בין ר"א וחכמים על אברהם אבינו ע"ה, דא' סובר דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, וא' סובר בן מ"ח שנה, ועל הבעש"ט הכל מודים דבן ג' הכיר.

 

אביו ר"א הי' בן מאה שנה ואמו שרה היתה בת צ'. ופעם א' גילו לו בחלום שיקדש את עצמו כי יולד לו בן שיאיר לישראל, והתקדש ונולד הבעש"ט, ונולד שלא כדרך כל הילדים. בהיותו בן ג' חודשים הי' הולך ומדבר, ובהיותו בן שנה וחצי הסתלק אביו ר"א, וקודם הסתלקותו א"ל כי אל תפחד משום אדם, כ"א מן הקב"ה בעצמו. לעת היצ"ט של אביו ר"א מתה אמו שרה, והוא הי' הולך ברחובות, ומקל בידו, והיו אנשי העיר מחזיקים אותו. והוא לא הי' מתיירא משום דבר והי' הולך ליערות וכו'.

 

 

 

 

בליל שבו נגמר לו ג' שנים הי' ליל חשך ואפילה, וגשם שוטף. לקח את המקל והלך לו לילך ליער, א"ל בני אדם היאך אתה לילך בליל חשף ואפילה כזו. הושיב אין אני ירא משום דבר כ"א מן הקב"ה עצמו. כשבא לעומק היער ראה בית גדול ומפואר והי' בו אור רב, ונכנס לחדר לפנים מחדר. עד שנכנס לחדר שכל הלצים שילוחות דסמא' יושבי' מסובים. א"ל האיך אין אתה ירא ליכנס כאן, אמר אין אני ירא משום דבר כ"א מהקב"ה עצמו. א"ל אינגעלע ועסטו מודה זיין א עזב הוי' את הארץ צעק יתפרדו כל פועלי און, ונתבטלו כלא הי'.

 

 

 

 

עד י"ח שנה למד אתו אחי' השילוני. ואח"ז זכה להיות תלמידו של משיח. בהיותו בן י"ג שנה למד אותו כל השמות וכינוייהן, לבד שם א' שלא למדו. ושאלו הבעש"ט מפני מה, הושיבו כי השם הזה גם הוא אינו יודעו ומסור ביד הס"מ, כי לא רצה לחרוב את הבית עד שיתנו לו שם זה במשכון, כי בשם זה תלוי הגאולה, והתחיל להתעסק להוציא את השם הזה, ואמרו לו מלמעלה הרבה השתדלו בזה וניזוקו. הושיב כי אין אני ירא משום דבר כ"א מהקב"ה בעצמו. עד אשר הביא את הס"מ. ואמר הס"מ טפה סרוחה לא הייתי בעוה"ז עד עתה אלא ב' פעמי' בזמן חורבן בית ראשון ושני (ולי ספר הישיש שהב"פ א' בזמן עה"ד והב' בזמן...**) והיאך העזת להביאני. הושיבו אין אני ירא משום דבר כ"א מן הקב"ה בעצמו. והוציא בלעו מפיו.

 

(ועוד היה כתוב שם מה. אך אינו זוכר מה שהי' כתוב, ובסוף הי' כתוב בזה"ל) כ"ז זכיתי לשמוע מפי הבעש"ט בהקיץ.

 

ומספר הישיש הנ"ל כי הוא רצה להעתיק זאת וכבר הכין נייר ועט עופרת ונכנס כ"ק הרב מהרי"ל זצ"ל ואמר לו כי אל יעשה זאת, כי כבר העתיק זה הרב מפאריץ, ונשרף אצלו עם עוד איזה כתבים שלו. וגם אבא (כ"ק הצ"צ) יקפיד עבור זה, ומשו"ז מנע את עצמו מלהעתיק.

 

* בהערת המו"ל ביגדיל תורה שם כותב: הישיש מראדמיסל, שדבריו נעתקו ברשימה זו, ביקר בליובאוויטש בשנת תרס"ח, וה' מספר אז זיכרונותיו מימי קדם. כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע רשם את תוכן ספוריו, וברשמיה זו סיפר גם אודות הישיש הנ"ל:

 

"הישיש נכד ר"מ רפאלס מוילנא, היינו שחותנו ר"ז הי' בן ר"מ מוילנא, ואביו הי' אחד משקלאוו מחסידי רבינו הגדול, ועל אביו אמר כ"ק אאזמו"ר הצ"צ זצוקללה"ה שרבינו הגדול עשה ממתנגדי שקאלוו מנין בינונים, והי' אביו של זה אחד מהם, ולכן הנני מקרב אותו, בזכות אביו, כי הייתי אוהבו מאד. ואביו נהי' לחתן בעיר ראדאמיסעל ושם נולד הישיש הזה".   

 

** בצילום גכי"ק אדמו"ר הריי"צ, נחתכו מהגליון תיבות אחדות.

 

 

רשימה זו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע נדפסה לראשונה בקובץ "יגדיל תורה" (קה"ת) חוברת לא – ע"פ צילום גוף כי"ק אדמו"ר הריי"צ.

 

 

 

עיר וקדיש מן שמיא נחית

מלך אדיר ואיש מדוכא

רבינו הזקן אמר פעם: כשהרבי [המגיד ממעזריטש] רצה לצייר את הרוממות של הסבא (הבעש"ט) [ווען דער רבי האָט געוואָלט מצייר זיין די רוממות פון זיידן], אמר: כי רוממות מלך אדיר, הוא כלא נגד הרוממות של הרבי [די רוממות פון דעם רבי'ן]. וכשדיבר על הביטול של הבעש"ט [און אַז ער האָט גערעדט וועגן דעם ביטול פון בעש"ט], אמר: כי איש עני מדוכא השפל ונבזה ביותר בעיני עצמו אינו בערך לגבי הביטול של הבעש"ט. וכשסיפר זה רבינו הזקן אמר: הקשיבו יהודים, מה שהרבי אומר, זהו העניין של אור אין סוף [הערט אידן וואָס דער רבי האָט געזאָגט: דאָס איז דער ענין אוא"ס] למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית. ושקע בדביקות [און האָט זיך פאַרקייקלט אין דביקות] זמן מרובה.

(ספר השיחות תרצ"ו ע' 134 (

 

כל ניצוץ תפס מקום

בכלל יש שני מיני בעלי בתים יש מי שהוא עשיר והכל מתנהג אצלו בהתפשטות גדולה, ואינו מדקדק על דברים קטנים, שאינו תופס מקום, אבל מי שהוא באמת בעל הבית הנה כל דבר קטן תופס מקום אצלו, ואין זה מצד כילות רק כן הוא מחוש בעל הבית אמיתי, כי גם דבר קטן תופס מקום. הבעש"ט הי' אַ בעל הבית על העולם [אויף דער וועלט], וע"כ תפס אצלו מקום גם ניצוץ היותר קטן שבנשמות.

) ספר השיחות תרצ"ו ע' 149 (

 

מסוף העולם ועד סופו

בדור שלפנינו הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא הי' מימות הראשונים פלאי פלאות ניסים היוצאים מהטבע היו נראים על ידו כאשר שמעתי מאאזמו"ר נ"ע (אדמו"ר הזקן) שהוא ותלמידו הרב המגיד נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו ע"י שהי' גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה, הנה כל אלה המופתים האמיתיים מגלים גילוי א"ס ב"ה הבלתי בעל גבול.

(ספר החקירה להצמח צדק  סה, א)

 

בראיה ממש ולא בנבואה

והבעש"ט ז"ל לא הי' המקום מסתיר אצלו כלל ומה שרחוק במקום ראה בראיה ממש (ולא בנבואה כו') וצ"ל שהוא זיכך ותיקן המקום עד שהיה בטל ממש ולא הסתיר כלל מפני שלא היה בבחי' יש כלל (כל' ספר של בינונים הנ"ל) וכמו מקום ארון אינו מן המדה שעם היותו בבחי' מקום היה בטל בתכלית לגבי למעלה מן המקום כו', שהיה המקום בעצם מקום קדוש לית דין אתר הדיוט.

(ספר המאמרים תרס"ג ח"א ע' נח)

 

שימושו בשמות הקדושים

עניינו של מורנו הבעל שם טוב היה לגלות אלוקות בעולם, ולא השתמש בשמות הקדושים. הוד כ"ק אאזמו"ר ה'צמח צדק' אמר: אלה האומרים שמורנו הבעל שם טוב השתמש בשמות הקדושים – טועים, שכן יהודי בכלל המתנהג על פי תורה בכוחו לעשות גם את העולם על פי תורה וביחוד מי שהוא עצמו תורה.

אך, זה בנוגע להצלה פרטית, ואילו בעניין של הצלת רבים זקוקים לתפילה של רבים, ולצורך הצלת הכלל השתמש לפעמים בשמות הקדושים, וגם זאת לא בביטוי השמות בדיבור כי אם בכוונת השמות.

שכן בשמות הקדושים ישנן כידוע שלש מדריגות: מחשבה דיבור ומעשה. ומורינו הבעל שם טוב השתמש לפעמים בשמות הקדושים לצורך הצלת הכלל, וגם אז רק בכוונת השמות. אך עיקר עניינו של מורנו הבעל שם טוב היה לגלות אלוקות בעולם.

(אחרון של פסח תש"ד)

 

ממשיך אלוקות בדצ"ח

בגלל עבודתו – לקרב את כולם [ועד שהי' מקרב גם אינם יהודים ופחותי הערך שבהם, וכידוע שהראה קירוב ואהבה לגזלנים, ויתירה מזו: שאהבתו היתה גם לחי וצומח], זכה להמשיך גילוי אלקות גם בחי [כידוע הסיפור שבעת תפלתו הרי העיזים שראו אותו נעמדו על רגליהם – שזהו גילוי בסוג החי], ובצומח, ואפילו גם בדומם [כידוע שהציצית של הבעש"ט התנועעו מעצמם - שזהו גילוי בסוג הדומם].

) שיחת יום ב' דחג הסוכות תשכ"ג) 

 

גדולתו בתורה

 

נוסף על המסורה מרבי לרבי עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר ע"ד הגאונות (כפשוטה, בנגלה) של הבעש"ט ז"ל וכמו ששמע רבינו הזקן ממורו הרב המגיד בזה, הרי השכל הבריא מאמת את הדבר, שכל הבריא אפילו של איש פשוט שמעולם לא בקר באיזה מוסד מדעי ופשיטא שאין לו כל תוארי כבוד, אלא ששמע משהו ע"ד הערכת רבינו הזקן את ידיעת התורה תורת הנגלה שהיתה אצלו יסוד מוסד ויתד בל תמוט כעמוד ברזל, ש/הוא מופרך ומושלל בהחלט שאדמו"ר הזקן יקבל עליו מרות, על אחת כמה וכמה מרות מוחלטת, של מי שהוא באם לא הי' גאון בנגלה דתורה, גאון לפי ההבנה והמושגים של רבינו הזקן. והאומר אחרת ומאמין בזה, הרי זה מוכיח שאין לו כל מושג בהשקפת עולמו של בעל התניא והשו"ע, ולא עוד אלא שאינו רוצה לדעת ע"ד השקפתו, שהדגישה רבות פעמים בכתב ובעל פה, בשו"ע ובמאמרי חסידות הנדפסים ובשבכתב אבל גם הם מפורסמים. (אגרת רבינו – ט"ו באב תש"כ)  

 

נעתקו מקונטרס "סיפורים נוראים" מאת החסיד המפורסם הרב יעקב קאדאניר ז"ל – מגדולי החסידים של אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ, מח"ס מצרף העבודה (הנק' וויכוחא רבא).

 

הקונטרס נדפס לראשונה בשנת תרל"ה וחיבה יתירה נודעת לו מאת רבותינו נשיאנו, וכך כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע ביומן של מחודש ניסן תרצ"ה (רשימות חוב' צ') מה שסיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: בקייץ של התנאים שלי צוני אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע שאקרא הספר "סיפורים נוראים" [של הבעש"ט, הרב המגיד נ"ע, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק] של ר' יעקב קאדאניר (מחסידי אדמו"ר האמצעי ואח"כ של הצ"צ. מובא בס' "בית רבי (ח"ב פ"ח) – [מונקאטש תרנ"ד, ועוד] – כי על ר' יעקב קאדאניר יש לסמוך. עכלה"ק.

 

ובפיחה לספרו מעיר המחבר: "ואולם חי אני שמרתי מאוד חטוא בלשוני הכחדתי אלף אמרים לבלי הכשל ח"ו במעוות א' יען וביען לא אספתי בחפני בלתי את אשר ראו עיני ובחנתי בכור העיונית והחושית או ששמעו אזני מפי נאמני רוח זולתי אשר לא ידברו שפת עמל" עכ"ל. וקודם רשימת סיפורי כ"ק אדמו"ר הצ"צ כופל ואומר: הגם שיש בפי המון סיפורים רבים נפלאים אך אני לא אחקוק בעטי כי אם המעט אשר מבורר לי כסולת נקי.

 

 

צמאון גופני לאלוקות

" צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" , פירש מורנו הבעש"ט נ"ע מ"ש ברש"י ז"ל "כמה לשון תאוה ואין לו דמיון", שהתאוות בשרי' מה שהאדם מתאוה מצד טבע הגוף שהטביע הקב"ה בתולדתו אין להם שום דמיון כלל לאותה התאוה שנתאוה דוד המע"ה בבשרו לאלקות.

(ספר המאמרים תש"ג ע' 178(

סור מרע ועשה טוב

"סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו", פירש הבעל שם טוב: בכל דבר גשמי מהדברים המותרים נמצא טוב ורע: הגשמי הוא רע והחיות האלוקי המחיה את הגשמי הוא טוב. האדם המשתמש בגשמי צריך להיות "סור מרע", לא לרצות את התענוג הנמצא בגשמי, ולהיות "ועשה טוב", לרצות להיות ניזון ולהושע מהחיות האלוקי שבדבר הגשמי. "בקש שלום ורדפהו" – האדם שהוא סור מרע ועשה טוב צריך לבקש ולרדוף לעשות שלום בין הגשמי לבין חיות האלוקי שמחיהו".

) ספר המאמרים אידיש ע' 75 , "היום יום" ה מנחם-אב(

ואני – לא אראנו

פירש הבעש"ט "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'" – בניחותא: "אם יסתר איש במסתרים ואני – לא אראנו", בשעה שהאדם הוא "ואני", הוא בעייני עצמו "אני", אז "לא אראנו", הקב"ה כביכול לא רואהו.

(לקוטי שיחות ח"ד ע' 1033(

 

****

מלחמה בשביל ניגון

ואף כל המלחמות בין האומות הוא צורך איזה בירור מהם אף שאין שייכות זה לקדושה. והיינו כענין שאמר הבעש"ט ז"ל שהי' איזה מלחמה ז' שנים בין שני גויים בשביל שיתבררו הקולות מתרועת המלחמה כו' ויעשה מהם איזה ניגון שיעבוד הצדיק את ה' בניגון ההוא כו' וד"ל.

(מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ה ח"א עמוד רא(

 

הכובש את יצרו

הבעש"ט אמר: איזהו גבור הכובש את יצרו, כובש את יצרו אמרו ולא שוברו, כי שבירת היצר אין זה גבורה כלל, כי בשביל לשבור את היצר די ומספיק שכל הישר, דהשכל הישר מחייב שצריכים לשבור את היצה"ר, אבל ענין הכבוש הוא להשתמש בכחותיו ובמעלותיו, דרב תבואות בכח שור ומתנהג בתוקף, וזהו איזהו גבור הכובש את הכחות של יצרו ומשתמש בו בקדושה.

(ספר המאמרים תש"ט ע' 92)

 

מים תחתונים בוכין

אומר הבעל שם טוב . . . איתא בזוהר הקדוש "מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא". כל המעיינות הנה מן היום אשר הקב"ה הבדיל בין מים למים, הנה המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא, שיעשו בהם ועל ידם דבר שבקדושה, כמו רחיצת ידים קודם התפלה, טבילת מצוה, טבילת טהרה לתפלה ולתורה, נטילת ידים עם ברכה בהזכרת שם שמים, מים לשתיה ומברכין עליהם לפניהם ולאחריהם. מאז ברא הקב"ה את המים, והבדיל בין מים למים, הנה מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא להיות תשמישי מצוה ותשמישי קדושה וטהרה, ובכייתם הלזו של המעינות יכולה להמשך מאות ואלפים בשנים עד אשר אחד היהודים עובר עליהם ורוחץ ידיו ומברך על נטילת ידים, או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.

(לקוטי דיבורים ח"ד תקצו, א ואילך)

 

****

מלאך מיכאל מקנא במצוות ציצית

(מאמרי אדמו"ר הזקן ענינים ע' ריא, הצמח צדק - קיצורים והערות לתניא ע' מו)

 

וכלשון הזה אמר הבעש"ט ז"ל "אפי' מלאך מיכאל הגדול שבמלאכים היה נותן כל עבודתו והשגתו באלקות אפילו רק עבור מצות ציצית אחת מד' ציציות שיש לכל א' מישראל".

כי השגת מיכאל הוא בחינה שבאה בהשתלשלות בעולם הבריאה שהוא בחי' גבול משא"כ בחי' הציצית הן בחי' שער רישיה כעמר נקי שהוא בחי' המשכת אוא"ס ב"ה שלמעלה מהשתלשלות וכן כיוצא בזה בכל המצות ...

 

וביאר הרבי מליובאוויטש זי"ע (בהערותיו לקיצורים לתניא):

יש להעיר ממנחות (כח, א) ד' ציציות . . שארבעתן מצוה א' ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות.

 ומה שתפס לדוגמא מצות ציצית דוקא י"ל:

... ב) מעניני וטעמי מצות ציצית שתכלת דומה כו' לרקיע כו' לכסא הכבוד, וא"כ יש מקום לומר שמלאכים שהם ברקיע ולפני כסא הכבוד (ראה במדב"ר פ"ב, ו שמיכאל סובב לכסא) אין זקוקים כלל להזכרה דציצית. ואדרבה הם הרי רואים בתמידיות את העיקר ולא את הדומה לדומה. ולכן אומר דאפילו בזה הרי עבודה למטה בדומה לדומה היא באין ערוך לההשגה למעלה בכסא הכבוד עצמו...

ג) ד' ציציות הם כנגד ד' חיות המרכבה, והמתעטף בציצית "כאילו מתקין כורסי' לקוב"ה" (ת"ז סוף תי' יו"ד באריכות). והנה מלאך מיכאל הוא, בתמידיות, אחד מחיות המרכבה (זח"ג רט"ז, א' ועוד). ואומר שאעפי"כ היה נותן כל עבודתו כו'. – ובזה מדויק ג"כ מה שאמר אחת מד' ציציות, כי אינו אלא אחת מחיות המרכבה...

 

גאונותו

 

 

 

 

אחל תת לפני בני עמנו המעט אשר הזכירוני רעיוני מהנוראות מפעלות עיר וקדיש דנחית משמי' והוא שר התורה רבינו ר' ישראל שמו הטוב יהל.

 

 

 

 

הנה אגלה אזני בני עמנו שהי' גאון אמיתי מפורסם נר ישראל יסוד התורה הנגלית אשר לא כן הוא כאותם הטועים לאמר אשר לא הי' לו יד ושם בנגלה ח"ו. לכן אציגה לכם סיפור ברור כסולת נקי' כשהייתי בשקאלוו חסיתי בצל הרב הגדול המפורסם הגביר היקר ר' פנחס רייזעס, ושמעתיו מפיו הק' בזה"ל:

 

 

 

 

כשנסע בדרך עם אדמו"ר הזקן נ"ע באו בשלום בק"ק טערקעשא מאהלאב וקיבלו את אדמו"ר בכבוד גדול וכבדו את כבודו וקדושתו שידרוש ברבים, ודרש בבהמ"ד הגדול בפלפול עצום בנגלה ונסתר ותוכחות נוראות, והי' שם עם קדוש רב מאוד וגדולי עולם. אחר סיום הדרש שמע אדמו"ר איך שנים מספרים זע"ז, והם היו מהגדולים, ואמר אחד לחבירו: הנה הרב הזה הוא גאון אמיתי בנגלה ונסתר, והשיב לו חבירו: ומה בכך אם הוא גאון אמיתי, אבל הראשון שהוציא את  דרך החדש הוא הבעש"ט הי' איש פשוט לגמרי ולא הי' לו יד ושם בנגלה כלל. ואדמו"ר הי' לו חוש השמיעה הפלא ופלא, ושמע כל זה אף שהוא הי' אצל ארון הקודש והם דיברו בפתח בהמ"ד. אמר להם בזה"ל: אחי אל תאמרו כזה ח"ו שהאיש האלקי הבעש"ט הי' ח"ו איש פשוט ולא הי' לו יד ושם בנגלה, זהו דיבור זר יותר מאם יאמר שבים אינו במציאות שום לחלוחית מים. הנה זהו ידוע לכל שרבינו הקדוש ר' דובער ממעזרישט הי' גאון אמיתי מפורסם, ובאזני שמעתי מפיו הקדוש כמה פעמים אשר קטני הבעש"ט עבה ממתניו בנגלה, והפליא חריפותו ובקיאותו כאחד מן התנאים, ואמר שאופן השכלתו בלימוד נגלה הי' ממש מהות השכלות אביי דווקא.

 

 

 

 

ואמר: אם רצונכם תשמעו ממני פלפול עצום שדרש לפני רבינו הק' מה ששמע מהבעש"ט מפיו הקדוש, ואמר להגדולים: העמיקו לשמוע כי עמוק עמוק הוא. ודרש להם פילפול עמוק בב"ק בהלכה פלגא נזקא ממונא ונמשך הפלפול ערך ג' שעות וחצי. ואמר הרב הגדול ר' פנחס בזה"ל: חצי הפלפול הבנתי ותפשתי במוחי והנה ההשכלות העמוקות ששמעתי בפעם הזה לא שמעתי מעת היותי לאיש ולא ראיתי גם בספרי הקדמונים שדקות ההשכלות הי' כמעט מהות רוחני והבקיאות יותר הפלא ופלא כי הי' דרוש ממוזג מש"ס בבלי וירושלמי וספרא וספרי וכו' מכל הספרים שבעולם. והחצי השני לא הי' כלי מוחי יכול לתפוס בפנימיות ושמעתי רק דרך מקיף.

 

 

 

 

ואחר סיום הדרוש נתפלאו מאוד כל הגדולים ואמרו הויות דאביי ורבא קחזינין הכא, ואמר אדמו"ר הזקן: זהו מהות השכלות אביי דוקא, ולא השכלות רבא, כי השכלתו הי' באופן אחר – בזה"ל שמעתי מאיש הגדול והנכבד בעיני השם והבריות. ואמר אדמו"ר נ"ע השם ישמרם מלהוציא ח"ו דיבור על שר התורה בנגלה ונסתר. 

 

 

 

 

הנהגתו

 

 

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הי' מקרב את האנשים פשוטים היראי אלוקים ומחבבם ביותר, ושיטתו זאת היתה ידועה ומפורסמת לכל, וזאת היתה סיבה גדולה שהתרחבו מקושרי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע בתוככי ההמון בזמן קצר, כידוע כמה סיפורים בזה.

 

אמנם גדולי התלמידים הצדיקים הגאונים לא הי' דעתם הקדושה יכולה לקבל זאת, ואף כי פעמים רבות שלחם כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט, להתלמד עניינים שונים במידת התמימות, בטחון, אמונה פשוטה, אמונת חכמים, אמונת צדיקים, אהבת ישראל והדומה, מאנשים פשוטים, בכל זאת לא יכלו לקבל הנהגה זו בכלל, ובפרט אשר  הם יעשו כן.

 

 

 

 

כנהוג אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, היו האורחים הבאים סועדים אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, רק שתי סעודות מהשלוש סעודות דש"ק, כי סעודה אחת מיוחדה רק בשביל התלמידים חבריא קדישא ואז לא הי' הרשות להאורחים לבוא, גם לא לעמוד מרחוק.

 

 

 

 

פעם באחת משבתות הקיץ אירע מאורע אשר הבהיל והרעיד את כל תלמידי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע והחבריא קדישא.

 

 

 

 

על ש"ק ההוא באו הרבה אורחים  ובהם אנשים פשוטים בעלי מוכסן, עובדי אדמה, בעלי מלאכה, סנדלרים, חייטים, נוטעי כרמים וגנות, מגדלי בהמות ועופות, סוחרי שוק והדומה.

 

 

 

 

בשבת קודש ההוא בסעודת הלילה הראה כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע התקרבות גדולה להאורחים האנשים הפשוטים, להאחד נתן בכוסו מעט מיין הנשאר בכוסו מקידוש, להשני נתן הכוס המיוחד שלו אשר יקדש, לאחחדים נתן פרוסות לחם מאותן הלחמים אשר בירך עליהם ברכת המוציא, ולאחדים נתן דגים ובשר מאת המונח בקערתו ועוד קירובים שונים שהפליא את כבוד קדושת החבריא קדישא למאוד.

 

 

 

האורחים ביודעם כי לסעודה השני' אין להם רשות לכנוס לכ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע להיותה הסעודה המיחדת בשביל החבריא קדישא, הנה אחרי אכלם סעודת ש"ק התקבצו לבית הכנסת של כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, ולהיותם אנשים פשוטים ביותר, שלא ידעו מאומה רק אמירת עברי דחומש ותהלים, התחילו כל אחד ואחד לאמר תהילים.

 

המאורע הלזה הי' בשנות תקי"ג-תקט"ו, בעת אשר בין תלמידי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע כבר היו הגאונים המפורסמים כמו הרב המגיד ממעזריטש והרב הגאון מפולנאה ועוד.

 

 

 

כשישב כ"ק מורנו הבעש"ט לסעודה שני', סידר את כ"ק התלמידים החבריא קדישא איש איש על מקומו בסדר מסודר כרגיל אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, אשר הכל הי' בסדר מעולה, וכשישבו מעט זמן התחיל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לאמר תורה והחבריא קדישא מתענגים בנועם אלוקי.

 

 

 

הסדר הי' שהיו מזמרים בשיר ונגונים שונים, וכראות החבריא קדישא אשר כ"ק מורם ורבם הבעש"ט נ"ע רוחו טובה עליו, והנה גדל שמחתם ועליצות נפשם הקדושה, בחדוה ובטוב לבב על כל הטוב והחסד אשר עשה הוי' אלוקינו עמהם, וזכו להיות מתלמידי קדוש ה' מורנו הבעש"ט נ"ע.

 

 

 

 

ואחדים מהחבריא קדישא הרהרו אשר עתה הוא טוב מאוד, אבל לא כן הוא כאשר מתקבצים האנשים הפשוטים, הבלתי מבינים כלל מה שכ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע אומר, והרהרו מדוע  כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע מקרב את האנשים בקרובים נעלים ונשגבים כאלו, לתת מיינו בהכוסות שלהם, ומה גם לתת את כוסו המיוחד לאחד מהאנשים הפשוטים.

 

 

 

 

עודם טרודים במחשבותיהם אלו, ראו אשר פני כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע נעשו רציניות, והתדבק בדבקות גדולה מתוך הדבקות התחיל להגיד: שלום שלום, לרחוק ולקרוב, ואמרז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים גמורים אינם עומדים שם, ודקדק הנוסחא צדיקים גמורים, וביאר כי ישנם ב' דרכים בעבודת השי"ת עבודת הצדיקים ועבודת הבעלי תשובה, ועבודתם של האנשים הפשוטים הוא בדרגא דבעלי תשובה, להיותם בהכנעה ושפלות בעצמם כעין חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

 

 

 

 

כשגמר כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע את התורה התחילו לזמר שירים וניגונים שונים, והתלמידים מהחבריא קדישא אשר הרהרו תחילה אודות הקירוב הגדול שהראה כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע להאורחים האנשים הפשוטים הבינו, אשר כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע, הרגיש במחשבתם והרהורם, ואשר על כן אמר תורה זו, וביאר מעלת עבודתם של האנשים פשוטים, שהוא במעלה נפלאה כעין מעלת עבודתם  של בעלי תשובה על מעלת עבודת הצדיקים גמורים.

 

 

 

 

כ"ק מורנו הבעש"ט הי' בדבקות עצומה, וכאשר גמרו לנגן פתח את עיניו הקדושים, והסתכל בפני קודש כ"ק התלמידים החבריא קדישא בהסתכלות מרובה, ואמר כי כל אחד ואחד מהחבריא קדישא יתן יד ימינו על כתפו של חברו היושב אצלו, באופן אשר כל החבריא קדישא היושבים סביב השולחן, יהיו משולבים אלו עם אלו כמו שישבו משני עברי השלחן הקדוש והטהור.

 

 

 

 

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע ישב בראש השולחן, ואמר להם לנגן איזה ניגונים כשהם יושבים משולבים, וככלותם לנגן ציוה עליהם כי יעצמו עיניהם ולא יפתחום עד אשר יצוה להם, וישים את שתי ידיו הקדושים, יד ימינו על כתף התלמיד היושב מימינו, ויד שמאלו על כתף תלמידו היושהב משמאלו.

 

 

 

לפתע פתאום שמעו כל התלמידים שיר וזמרה נעימה ועריבה בלולה עם כל תחנונים המחריד את הנפש, זה מזמר ואומר, אוי ריבונו של עולם, אמרת ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, וזה מזמר ואומר אַי רבש"ע בחנני ה' ונסני, צרפה כליותי וליבי, זה ישיר ואומר טאַטע הארציקער (אבא לבבי) חנני אלוקים חנני כי בך חסי' נפשי ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות, וזה ישיר ואומר, איי געוואַלד זיסער פאָטער אין הימעל (הצילו, אבא מתוק שבשמים), יקום אלוקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, זה יצעק בקול מר ואומר, טייערער טאַטע (אבא יקר), גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלוקי, וזה יצעק בקול תחנונים ואומר, ליבער פאָטער דערבאַרעמיקער  טאַטע (אבא אהוב, אבא רחמן) , שובנו אלוקי ישענו והסר כעסך מעימנו.

 

החבריא קדישא השומעים קול השיר והזמרה של אמירת תהילים זוחלים ורועדים, ואם כי עיניהם הקדושים עצומות, הנה דמעותיהם נגררות מעצמם, ולבם שבורה ורצוצה מקול תחנוני בעלי השיר והזמרה וכל אחד מהחבריא קדישא מתברך בלבבו שיעזרהו השי"ת שיזכה לעבוד את ה' בכעין זה.

 

 

 

 

 

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הסיר את ידי קדשו מעל כתפי שנים התלמידים אשר ישבו מימינו ומשמאלו ואטם אזניהם מלשמוע עוד בקול השיר והזמרה באמירת מזמורי תהילים כבתחילה, ויצו להם כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע אשר יפתחו עיניהם הקדושים ואשר ינגנו כפי אשר אמר להם איזה ניגונים לנגן.

 

 

 

 

בעת ההיא ששמעתי את השיר והזמרה דאמירת מזמורי תהילים - מספר כ"ק מורנו הרב המגיד לכ"ק רבנו הזקן – הי' לי כעין שפיכת הנפש וגעגועים גדולים באהבה בתענוגים אשר כמוהו לא זכיתי עד אז והפאַנטאָפעל  שלי היו רטובים מזיעה ודמעות של תשובה פנימית מעומקא דליבא.

 

 

 

 

כשפסק כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לנגן כרגע נשתתקו כל החבריא קדישא וכ"ק מורנו הבעש"ט הי' בדביקות גדולה משך זמן, ואחרי כן פתח עיני קדשו ויאמר: השיר והזמרה אשר שמעתם הוא השיר והזמרה של אנשים פשוטים האומרים תהילים בתמימות מקרב לב עמוק באמונה פשוטה.

 

 

 

 

ואתם תלמידי קדושי עליון הביטו וראו, ומה אנחנו שאין אנו אלא רק שפת אמת[1], כי הגוף אינו אמת, ורק הנשמה היא אמת, וגם היא אינה רק חלק מן העצם שלכן נקראת שפת אמת, בכל זה הנה גם אנחנו מכירים את האמת, מרגישים את האמת ומתרגשים מן האמת בהתפעלות עצומה, כל שכן וק"ו השם יתברך ויתעלה שהוא אמת לאמתו, מכיר את האמת דאמירת תהילים של אנשים פשוטים.

 

כ"ק רבנו הזקן מספר להוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק, אשר כ"ק מורו ורבו מורנו הרב המגיד אמר לו, אשר זמן רב הי' בצער גדול על אשר הרהר אז אחרי רבו, ועשה כמה תיקונים לתקן דבר זה ולא יכול להרגיע את עצמו מדוע הרהר אחרי רבו.

 

למותר להגיד כי בחסדי א-ל עליון בדורותיהם של הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק'  זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הוסללה המסילה והתרחבה ת"ל הדרך סלולה דתורת החסידות ודרכי החסידים, אבל בזמננו זה הלא נתמעטו המוחות ונתקטנו ונתכווצו הלבבות הן בהשכלה הבנה והעמקה והן בההתעסקות בעבודה שבלב ובתיקוני המדות.

 

אמנם האמונה הטהורה והתמימות החביבה, הנה בחסדי א-ל עליון ובזכות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה כמאז כן עתה כוחן רב להחיות החיות פנימי בתורה, קיום המצוות וקנין המדות טובות.

 

אהבת ישראל

כ"ק אדמו"ר הצ"צ אמר בשם אדמו"ר הזקן שאמר על ה"סבא" – הכוונה על הבעש"ט נ"ע –  שכל מה שפעל הוא לגלות מהו יהודי. אחרי כל התורות והסודות ששמעו מרבם הבעל שם טוב, שאפילו נאצלים ופרצופים העליונים היו מאחלים לעצמם לשמוע אותם, הנה העיקר מה שהבעל שם טוב גילה הוא מהו יהודי.

(ספר השיחות תש"א עמוד צ"ח)

 

כ"ק מורנו הבעש"ט אמר: אהבת ישראל היא השער הראשון המוליך אל חצרות הוי'.

(ספר השיחות תרצ"ו עמוד 20)

 

הרב המגיד אמר: מרגלא בפומיה של הרבי הבעל שם טוב: אהבת ישראל היא אהבת המקום, "בנים אתם לה' אלוקיכם" – האוהב את האב אוהב את הבנים

(אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תקנד, היום יום כד אב)

 

מאמר הבעל שם טוב: כל יהודי יקר להקב"ה, כמו בן יחיד שנולד להוריו לעת זקנותם, ובמדה מרובה מזה

(היה שגור בפיו של הרבי זי"ע בשם הרבי הקודם)

 

אנחה בקצה העולם

בעל חוש יכול להבין ולצייר לעצמו את אהבת ישראל של מורנו הבעל שם טוב.

מורנו הבעל שם טוב התפלל וערך "פדיון נפש" כשמישהו היה שרוי בצער, ולא רק במכירו, אלא שמע והרגיש באנחה יהודית גם כשהנאנח היה בקצה העולם.

מורנו הבעל שם טוב מסר את נפשו על אהבת ישראל, אפילו למי שלא הכיר אותו כלל

(ספר השיחות ת"ש עמוד קי"ח)

 

 

מאמר הבעש"ט באחת משיחותיו הקדושות: הנני מעיד עלי שמים וארץ, אשר במשפט הקשה שהי' על איש אחד בבית-דין של מעלה והוא איש פשוט שלא ידע רק להתפלל ולאמר תהלים, והי' מופלא באהבת ישראל בכל כחות נפשו: במחשבה שחשב תמיד באהבת ישראל, בדבור שהי' מדבר באהבת ישראל ומעשה שהי' מהנה לכל אחד מישראל כפי כחו, הצטער בצערו של כל אחד מישראל בין איש ובין אשה ושמח בשמחתו, ופסקו בבית-דין של מעלה חלקו בגן עדן בין הצדיקים הגאונים שאמרו רז"ל שהם אוהבי ישראל.

האנחה שיהודי נאנח על צערו של יהודי אחר – שוברת את כל מחיצות הברזל של המקטרגים, והשמחה והברכה שיהודי שמח בשמחתו של עוד יהודי ומברכו – מקובלת אצל השי"ת כמו תפלתו של ר' ישמעאל כהן גדול אין קדש הקדשים.

(ספר השיחות תש"ג עמוד 161)

 

פוסק על עצמו

מקובל בשם הבעש"ט דכל הפוסק איזה דבר על חבירו הן לטוב והן לרע - הוא פוסק על עצמו. כגון, האומר עבור מעשה הטוב או דיבור הטוב שעשה או דיבר זולתו מגיע לו שיעזרהו השי"ת בהדרוש לו, או אומר בעד הלא טוב שעשה או דיבר חבירו מגיע לו כך וכך, הנה בכל דבריו אלה הוא פוסק על עצמו, בין לרע ובין לטוב, והמצדיק דין שמיים על זולתו ואינו מצטער ומעורר עליו רחמים הנה בדיבורו זה מקטרג על עצמו שמעיינים במעשיו ובדיבוריו, והמשתתף בצערו של חבירו ומעורר עליו רחמים בא על שכרו.

(הוספות לכתר שם טוב, אות קמ"ו)

 

תורה שאין עמה מלאכה

מורנו הבעש"ט אמר על מאמר חז"ל "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה", מלאכה משמעותה התעסקות, כל תורה שאין עמה מלאכה, התעסקות באהבת ישראל, סופה בטילה, כל שטיקעל תורה שלומדים ואינה מביאה למלאכה - זאת אומרת לאהבת ישראל - תורה זו אינה תורה.

זוהי אחת מהג' תורות ששמע הגאון הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשוב. התורות ששמע הרב מברדיטשוב ממורנו הבעש"ט עוררו אצלו התגלות עצם נשמתו הקדושה, שעם עבודתו הקדושה במסירת נפש להמליץ טוב  על כל בן ובת ישראל זכה הוא להעמידו בהיכל הזכות.

(ספר השיחות ש"ת ע' 115)

 


[1] ראה תניא פי"ג. לקו"ת ר"פ בהר. שיחת שמח"ת תר"ץ מהד"ת אות ד'. [נדפס בלקו"ת דיבורים ח"ב רצ, ב. המו"ל]

 

שלח תגובה הדפסה שלח לחבר שתף