דף הבית | קישורים | צור קשר
רבה ורב זירא | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > רבה ורב זירא

רבה ורב זירא

12/02/2014 - יב אדר א התשעד

פורים קטן הוא זמן מצויין לעיין בסיפור חז"לי פורימי על פי ביאורו המפתיע של הרבי מלובביץ' זצ"ל:

רבה ורב זירא השתכרו יחד בפורים. "קם רבה שחטיה לרב זירא" – רבה שחט את רב זירא. למחרת ביקש רבה עליו רחמים והחיה אותו. בשנה הבאה שוב הזמין רבה את רב זירא לסעודת הפורים אך רב זירא סירב ואמר: "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא" (לא בכל שעה ושעה מתרחש נס)... (מגילה דף ז)

והסיפור הזה זועק

א. וכי בגלל שרבה השתכר יתכן ויעשה מעשה חמור שכזה, לשחוט את רב זירא?! האומנם זה מה שעלול לצאת ח"ו מן השכרות של פורים?

ב. כשראה רבה מה עולל לרב זירא, הייתה אמורה לפוג שכרותו מרוב זעזוע, ותיכף ומיד לעשות כל שביכולתו להחיות את רב זירא, ומדוע חיכה עד למחרת?

ג. איך רבה מעז בשנה הבאה להזמין שוב את רב זירא? שיהיה להם "פורים שמח" כמו בשנה שעברה?! ורב זירא עונה לו שחושש לבוא כי מי יודע אם יתרחש הנס... זאת אומרת שאם בטוח יהיה נס, אז לא איכפת לו להישחט?

להיכנס בשלום ולצאת

יש ריבוי אור שהכלים האנושיים לא מסוגלים להכילו. לפי העיקרון הזה מסביר ה'אור החיים' הקדוש את מעשה נדב ואביהו ש"נכנסו שתויי יין למקדש". הם היו ב'אורות' גבוהים מאוד מחנוכת המשכן, שתו מתוך התרוממות, ופרצו פנימה למקדש. מרוב אור שהתגלה להם שם נשמתם יצאה מגופם, הייתה להם 'כלות הנפש' פשוטו כמשמעו והם מתו מרוב קירבה, "בקרבתם לפני ה'".

זה גם מה שקרה בסעודת פורים של רבה ורב זירא. 'רבה' היה עם כלים נפשיים מאוד רחבים (רבה מלשון גדלות), ואילו כליו של ר' זירא (מלשון זעירא – קטן) היו קטנים יותר.

בשתייתם יין ביום הפורים כשהמצווה היא "עד דלא ידע" התגלתה נשמתם, נכנס יין יצא סוד והם התעלו בלי גבול באהבת ה' והשתוקקות אליו. רבה משך והעלה את ר' זירא לדרגא נעלית ביותר, שלא לפי ערכו, על ידי שגילה לו סודות ורזי תורה עמוקים ביותר. בעוד שרבה יכול היה לסבול את האור והמשיך לעלות ולגלות עוד ועוד סודות, ר' זירא לא עמד בזה; נשמתו יצאה מגופו מרוב השתוקקות והוא מת ממש.

[על שחיטת הבהמה אומרת הגמרא (חולין דף ל): "אין ושחט אלא ומשך", השחיטה היא העלאת הבהמה לדרגת האדם על ידי אכילתו אותה.]

פעם אחת הנשמה הסכימה

תוך כדי פורים צריך להיות "עד דלא ידע" – יציאה מכל הכלים, ורבה לא ראה בעיה במצבו של ר' זירא. רק לאחר פורים עשה רבה את כל המאמצים להחיות את ר' זירא, והצליח. עיקר הנס היה הסכמת הנשמה לחזור לתוך הגוף ולהיפרד מהדביקות העצומה שהיתה לפני כן.

בשנה הבאה שוב הזמין רבה את החברותא האהוב שלו ר' זירא, כי הוא האמין שכליו של ר' זירא התרחבו והוא יוכל להכיל את עוצמת הסודות שיתגלו בעת משתה היין. ר' זירא חשש מפני שהוא לא היה בטוח שהוא אכן 'כלי' לזה, וייתכן ששוב תהיה לו כלות הנפש. אם אכן כך יקרה, ספק אם יתרחש שוב הנס, ושבפעם השניה נשמתו תסכים לחזור אל גופו.

לנו, רובם ככולם של בני ישראל, אין חשש 'כלות הנפש'. איננו בעלי דרגה להימשך כל כך אחרי הדביקות ולפיכך אין עלינו הגבלות של משתה ושמחה בימי הפורים וחייב איניש לבסומי. לחיים!

הדפסה שלח לחבר שתף