דף הבית | קישורים | צור קשר
משפטים כחוקים | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > משפטים כחוקים

משפטים כחוקים

10/02/2013 - ל שבט התשעג הרב משה שילת

עצם זה שדבר מסוים כל כך הגיוני ומוכרח, זה עצמו התחדש ונטבע בעולם בעת מתן תורה!

פרשת משפטים עוסקת ברובה במצוות הגיוניות, שהשכל מבין היטב ולעיתים אף מחייב: "דברים שאילו לא נאמרו – היו כדאי לאומרן". הפרשה מתחילה במילים "ואלה המשפטים", ואומרים חז"ל: "ואלה - מוסיף על הראשונים מה הראשונים (בפרשת יתרו) מסיני אף אלו (בפרשת משפטים) מסיני".

הבנת המצוות – פלא גדול

אין לטעות במצוות ה"הגיוניות" ולחשוב שהן מבוססות על הבנתנו אותן, או שמשמעותן היא צדק חברתי בלבד. המצוות הללו הן בראש ובראשונה חיוב אלוקי – "אף אלו מסיני", ויש לקיימן באותה דביקות רוחנית ממש כמו קיום החוקים שאינם מובנים כלל, מכיוון שיש בהם הרבה מעבר לטעם שנחשף לפנינו. וכך דיני עובד מעביד הם אלוקות בדיוק כמו תפילין ואכילת מצה.

טעמי המצוות, על פי החסידות, הם פלא גדול, טובה וחסד שעשה איתנו הקב"ה בחלק מהמצוות, ובדרך כלל רק בפרטים מסוימים בתוך המצווה, כך שנוכל להבין ולהתחבר אליהן בשכלנו ורגשותינו. עיקרן הם טעמים נסתרים שאין ביכולתנו להבין כלל, ובעיקר - המצוות הן רצון העליון שלמעלה מן השכל בכלל, אלו הם מצוות הבורא ש"לא מחשבותינו מחשבותיו".

תשים לפניהם

על פי הסבר פנימי זה, נבין היטב עוד שתי דרשות של חז"ל על המילים "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

בירושלמי (ע"ז פ"ב) נאמר ש"תשים" הוא מלשון 'סימה' - אוצר שאינו נגלה – רזי תורה. ולכאורה, הרי המשפטים הם הדברים הגלויים והמובנים, מה פתאום מדגישים כאן רזין וסודות?! אלא שהמשפטים הגלויים מושרשים בסודות!

ועוד אמרו חז"ל (מובא ברש"י כאן): "תשים לפניהם – ולא לפני גויים. ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנים אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גויים מחלל את ה'!".  אין זה רק בגלל חילול ה' בכך שגוי אומר ליהודי איך להתנהג, אלא בגלל שגם כאשר הם דנים כדיני ישראל - אין הם דנים כדיני ישראל! הם לא קשורים ודבוקים באלוקות שבמצווה וזהו בעצם "דין" אחר לגמרי. החילול ה' שבכאן הוא גם מלשון 'חלל' – מקום פנוי מהעיקר, שהוא הדביקות בה' אשר ציווה את המשפטים.

הטעם עצמו מסיני

החסידות מוסיפה עוד נדבך: הטעם עצמו המובן לנו היטב, ה'משפטים שבמשפטים', גם הוא 'מסיני'. עצם זה שהדבר כל כך הגיוני ומוכרח, זה עצמו התחדש ונטבע בעולם בעת מתן תורה!

יש דברים מסוימים שאותם רצה הקב"ה שנבין ורק מאז נהיו הם מובנים וטבעיים כאילו מאליהם. השכל שמבין את הדינים אלו ויכול אף היה לאומרם מדעתו – הוא עצמו ניתן בסיני והתחדש אז. מאז נהיה זה הדבר ההגיוני ביותר אצל הנבראים כאילו מצד עצמם ועצם ברייתן.

 [זה ש"היינו למדים גזל מנמלה וצניעות מחתול" (עירובין ק) וגם מה שיש לומר "אי אפשי" על דברים שהשכל מחייבם שהם רעים (רמב"ם שמונה פרקים) שנראה סותר למה שכתבנו, מתבאר בחסידות בצורה עמוקה ואכמ"ל].

 

עבודת עבד

המצוות הראשונות בפרשתנו הם בדיני עבד עברי ואמה עבריה, המרמזים לנו יפה את הדברים הנ"ל: גם קיום מצוות השכליות ("משפטים") צריך לקיימם בקבלת עול וכעבודת עבד - "כי לי בני ישראל עבדים". גם בגלל שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו עבודת עבד וגם בגלל שבאמת, גם המשפטים - הדברים ההגיוניים - עיקרם הוא רצון ה' שלמעלה מתודעתנו המגבילה ומצמצמת את עוצמתן האלוקית האמיתית.

הבנתינו את המצוות שניתן להבין היא חשובה והכרחית, אך אין להתהדר בהבנתנו ולמדוד מצוות לפי המדדים שלנו, כי אפילו המובן מאליו שלנו הוא מתנה מלמעלה.

הדפסה שלח לחבר שתף