דף הבית | קישורים | צור קשר
קשה לאהוב, קל לפחד | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > קשה לאהוב, קל לפחד

קשה לאהוב, קל לפחד

10/02/2013 - ל שבט התשעג הרב משה שילת

גם כשהתפילה מסתיימת והרגש חולף, הטעם הטוב של האהבה לה' מלווה את האדם

אהבת השם היא אחת מתרי"ג מצוות: "ואהבת את ה' אלוקיך", אך ברור כשמש שזו מצווה יסודית וכללית והיא ה'חיות' של קיום המצוות.

ידועה השאלה: איך ניתן לצוות על אהבה? קדימה, לאהוב בפקודה...? והתשובה שנותנת החסידות: הציווי הוא לחשוב ולהתבונן בדברים המעוררים את הלב להתרגש: גדלות הא-ל המתבטאת בבריאת העולם, בברואי העולם ובמה שמעל העולם: בתורה, במצוות ובישראל עם קרובו – חשיבה כזאת מעוררת אהבה.

אצל כל אדם ובכל תקופה מתעורר הלב באופן שונה, וישנם דרגות וסוגים שונים של אהבת השם, בעל התניא כותב שאפילו אהבה ש"נתקעת" לאחר התבוננות ב"תעלומות הלב" ואיננה נחשפת כרגש חי, גם היא אהבה.

 

"...הוא בחור ירא-שמיים?"

בנוסף למצוות האהבה יש את מצוות היראה. לירא מהשם. יראת שמים קודמת לכל והיא הבסיס האיתן של עבודת השם: "צריך לעורר תחילה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה" (תניא פרק מ"א).

בחסידות מוסבר כי מצוות היראה קלה לביצוע ביחס למצוות האהבה. בשביל לעורר את יראת-השמים הבסיסית אין צורך בהכנה רבה, היא יכולה להתעורר בקלות גם ללא מחשבה עמוקה. על ידי אימונים וחזרות על 'התבוננות' קלה יחסית, ניתן יהיה לעורר אותה במשך כל היום (לעומת האהבה שזמנה הוא בתפלה דווקא). התבוננות היראה היא על עצם העניין של בורא ונברא כמלך ועבד ועל כך שה' רואה כל רגע את מעשינו, "והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי" (תניא, שם) מחשבות אלו מעוררת מיד את 'קבלת עול מלכות שמים' היהודית הטבעית.

דבר זה עצמו, שיראה קלה יותר להשגה מאשר אהבה, הוא בגלל הנחיצות שבה כבסיס לכל – "שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה".

 

אהבה – השינוי האמיתי

על עבודת האהבה נאמר בספר הזוהר "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא" – אין עבודה כמו עבודת האהבה. בחסידות מוסבר שאין הכוונה רק לכך שזו עבודה נפלאה ומתוקה ש'אין כמותה', אלא שזו גם עבודה יותר קשה. אין קשה כמו העבודה הזו.

מפתיע אולי, אבל לפחד זה קל! היראה הבסיסית היא 'אינסטינקט' של רתיעה, והיא חיצונית ביחס לאדם עצמו. הכיווץ והמניעה, למרות שהם יסוד בעבודת ה', משפיעים על ההתנהגות אך אינם הופכים את האדם להיות מישהו אחר.

אהבה, לעומת זאת, היא חיבור, ומכיוון שכך אהבה דורשת יותר מחשבה, יותר השתהות ויותר הפנמה, שיוצרים שינוי מהותי באדם. גם כשהתפילה מסתיימת והרגש חולף, הטעם הטוב מלווה את האדם והאהבה להשם הופכת לחלק ממנו; וכך מפרשת החסידות את המונח "עבודת השם" – מלשון עיבוד (כמו: עיבוד עורות) לתקן ולשנות את הגוף והנפש הטבעית. ועיבוד נעשה תוך טרחה ויגיעה, זה לא קל.

 

תפילה – עת האהבה

האהבה הדורשת ריכוז ומאמץ גדול ו'עת רצון' משמים, וזמנה הוא בשעת התפילה. "כל העבודה והיגיעה של עובדי ה' בתפילה הוא לבוא למדת האהבה" (התחלת 'קונטרס העבודה' של הרבי הרש"ב שכולו עוסק בעניין זה). התפילה טובה גם לעורר את היראה אבל אינה הכרחית לכך, ליראת שמים בסיסית ניתן להגיע גם ללא עבודת התפילה. אבל לאהבה, אפילו הבסיסית ביותר, אין סיכוי להגיע ללא תפילה טובה.

ולמרות שאחרי התפילה רגש האהבה הגלויה חולפת - היא משאירה בתוך האדם חיבור פנימי לדברים שאותם הוא עושה ובהם הוא מאמין.

כשיש יראה ואהבה בסיסיות אז ניתן להיכנס ל'היכלות' היראה והאהבה, להתעלות מיראת חטא ליראת הרוממות, מאהבה 'זוטא' לאהבה 'רבה', מחיבור לדביקות ועוד....

הדפסה שלח לחבר שתף